אליעזר נולד בשנת 1890 במושבות היהודיות באוקראינה,הגיע לארץ וגדל והיה חלק ממושב חירות, בזמנו מי שהיה רווק לא היה זכאי לנחלה, אליעזר חיפש אדמה שבה יוכל להתפרנס בחקלאות. איזור כפר אזר בזמנו היה בבעלות ערבית, אליעזר רכש 4 דונם, וזה היה הבסיס הראשוני של כפר אזר. הפעילות החקלאית התחילה כבר בשנות ה30 בגידול פרות,ירקות, תותים.
בשנת 1936 התחתן אליעזר עם הדסה, ובשנת 1937 נולדה ניצה, הדסה הייתה עובדת במשק פועלות ושם היו מגדלים פרחים פשוטים, והם החליטו להתחיל לגדל בעצמם.הביקוש התחיל וכל נושא השיווק היה מאוד קשה, היו שולחים פרחים על גג של אוטובוס שהיה יוצא מכפר אזר פעם ביום, סוחבים בסלים, ומורידים סחורה בשוק הכרמל. השנים עברו, בכפר אזר נהיו יותר משקים ולולים, שנות השישים היו כבר בפתח, בוקי עבד במועצה אזורית שער הנגב, וניצה הייתה בנחל, בזמן הקדמת קיבוץ ארז.
ככה הכירו, בשנים אלו גילה אליעזר קושי בעבודה והחליט שהוא לא יכול לעבוד לבד, וביקש מניצה לחזור לכפר אזר ולעזור במשק, עם חזרתה גם החליטה ניצה להצטרף ללימודי הוראה. במהלך הלימודים פגשה את אחותו של בוקי "ורדה" הן למדו ביחד והתחילו לעבוד במקביל עם ילדים בעיתיים בנגרות.
הן גם עבדו וגם עזרו להורים, עם הזמן בוקי וניצה התקרבו והחליטו להתחתן, אליעזר נכנס לקשיים כלכלים באותה תקופה... בוקי הציע עזרה, והציע להביא לאליעזר סייפנים לגידול מאיזור שער הנגב. הביקוש והגידול המריאו מעלה ובוקי וניצה התחילו לבנות את מפעל חייהם.
בוקי עבד 12 שעות על הטרקטור כל יום, היה לוקח את הסחורה בג'יפ לתנובה ת"א באותה תקופה, הסוחרים היו חוטפים את הסחורה שבוקי היה מגיע איתה. עם הזמן באיזור אמצע שנות השישים התחילו להגיע סוחרים למשק בכפר אזר ולקנות מבוקי ישירות. השמועות עברו מפה לאוזן, פועלים\ת שעובדים בשדה, הכפר התפרנס טוב בזכות הסחר והחקלאות שהקימו, בשנים שעברו נולדו לבוקי וניצה שלושה בנים, ליאור נדב ואסף, אליעזר נפטר בשנת 1972, הדסה לא הייתה בריאה, בוקי וניצה נאלצו לצאת לשדה עם הפועלים.
התחילו לייצא גם פרחים, היו הרבה ימים שהתחילו ב5 בבוקר והסתיימו ב1:00 בלילה עם אריזות וביקורות בשדה התעופה, ליאור נדב ואסף היו עוזרים שהיו בחופש... תנובה ת"א נסגרה, אנשים היו מגיעים לכפר אזר עם אופניים, הטלפון לא הפסיק לצלצל. תל אביב הייתה קונה בכמויות עצומות, מרוב שלא היה מקום לסחורה היו בלי ברירה כבר עושים סיבובי חלוקה שהעומס על המחסן התמתן. מלחמת לבנון הראשונה הגיעה, והעסק הפך לחברה בע"מ שמעסיקה עובדים, משלמת משכורות, אחרי שנים, עיסוקים, שונים לימודים, של הבנים של בוקי וניצה, התאחדו דרכיהם למקום אחד. בשנת 2003 עברו פרחי בוקי למחסן החדש שמשמש אותנו עד היום, בשנת 2012 התוספה למשפחתנו משתלת צמחים, בשנת 2013 נפטרה ניצה לנדו ז"ל. היום 2022 אפשר למצוא את נכדיו של בוקי במגוון תפקידים במחסן.